"אני אגיד את זה כמו שאני מרגיש, כמו שזה באמת: אני לא אוהב אותם!
לא הייתי בוחר בהם כמשפחה אם הייתי יכול, אני לא מעריך אותם, אין להם את הדברים שאני אוהב או מעריך באנשים.
את מבינה שאני תקוע, לא יכול לבלוע ולא להקיא, תקוע איתם בעבודה, תקוע איתם בשבתות וחגים. הם המשפחה שלי.

הנה עכשיו מגיעה חופשת פסח, ארגנו טיול משפחתי עם ההורים וכל הילדים יחדיו.
אני לא אהנה, לא כיף איתם, אבל זו המשפחה שלי, הילדים וכל מי שלא עובד בעסק רוצה לבלות יחד
ואני תקוע גם בחופשה שלי עם אנשים שלא הייתי בוחר בהם לא כחברים ולא כמשפחה."

ישנם 2 דברים שכדאי לחשוב עליהם בהקשר הזה:

1. קבלה – את המשפחה כמעט ולא ניתן לשנות, אם אין להם רצון בכך, לכן כדאי לקבל אותם ואת המצב כמו שהוא. להפסיק להילחם, לבזבז אנרגיות ולהוסיף כעס ואכזבה.

2. "הגדרת תורה" – ערכים בסיסיים (כמו כבוד..), קווים אדומים, התנהלות שוטפת שלי ועוד..
א. מה הכללים הפנימיים שלך לגבי יחס למשפחה? איך היית מחנך את הילדים. קבע לעצמך מה נכון לך. הגדרת הכללים עוזרת אח"כ בהתנהלות היומית.

ב. מה התורה לגבי התנהלות וקשר עם עמיתים וקולגות בעסק

ג. מה התורה בנוגע "למשפחה+עסק"

חשיבה ממעוף העתיד, שאינה בתוך ההתנהלות היומית, הכעס, הבעיות – עוזרת להגיע לדרך הנכונה.